החלטה בתיק בע"ח 31409-06-13

1.         לפניי עתירת המבקש לעיון בחומר חקירה, בהתאם לסמכותי לפי סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 (להלן: החוק).

2.         כנגד המבקש הוגש כתב אישום, המייחס לו העבירות שלהלן: שהייה בלתי חוקית - עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב- 1952; גניבת רכב - עבירה לפי סעיף 413ב לחוק העונשין התשל"ז- 1977; ועבירת נהיגה ללא רישיון - עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א-1961. המבקש הודה בעבירות המיוחסות לו, למעט עבירת גניבת הרכב, ומשכך נקבע מועד לשמיעת הראיות ליום 02/07/13. המבקש כופר בכך שנטל את הרכב מזירת הגניבה או דהוא היה מעורב בגניבתו, ולגרסתו נטל את הרכב ברשות מי שנחזה להיות בעליו, ממקום אחר - שאינו זירת הגניבה הנטענת, כאשר מי שנחזה להיות הבעלים נהג לפני המבקש ברכב אחר. לטענת המבקש התבקש ע"י שהביא אליו את הרכב לנהוג את הרכב ולהעבירו לאזור טולכרם ולאחר שהחל נוהג בו, נתפס הוא ע"י המשטרה. 

3.         המבקש טוען כי פנה אל המשיבה ועתר לקבל ממנה את המסמכים הבאים: דוח מעקב-מטעם חברת איתוראן, וכן מסמכים הקשורים ליום האירוע מחברת איתוראן ו/או מי מטעמה. לטענת המבקש למסמכים אלו חשיבות רבה לצורך הכרעה במחלוקת העובדתית בין הצדדים, ויש בהן כדי לאפשר לו להתגונן מפני האישומים כנגדו ועל כן על המשיבה להעביר לידיו את החומר המבוקש- בשל היותו של חומר זה "חומר חקירה" כמשמעותו בסעיף 74 לחוק.

4.         המבקש הביא את תגובת המשיבה לפנייתו שקדמה להגשת הבקשה, לפיה:

"כתב האישום הוגש לבית המשפט לאחר שחומר הראיות נבדק באופן מעמיק. מדינת ישראל אינה רואה צורך בחומר ראיות נוסף לצורך הרשעה, שאם לא כן, היתה מתבקשת השלמת חקירה. המאשימה אינה תרה אחר ממצאים שאין בהם צורך. תשומת לבך כי הנאשם מואשם בסעיף 413 ב(ב) אשר בו יסודות עבירה יחודיים". 

5.         לטענת המבקש, לא יעלה על הדעת שמסמך שלדעת המשיבה אינו נחוץ להרשעה לא יהווה חומר חקירה, כהגדרתו בסעיף 74 לחוק, שכן על המשיבה לאסוף כל חומר רלוונטי, אף כזה שיש בו כדי להביא לזיכוי הנאשם, כאשר מגמת הפסיקה ביחס לסיווג מסמכים כחומר חקירה הינה גישה מרחיבה.  המבקש טוען כי בחומר הראיות ישנו חומר שנתפס אצל חברת "איתוראן", ומשכך החומר רלוונטי גם על מנת לחקור את העדים מטעם חברת איתוראן. עוד טוען המבקש כי אין בטענה שהחומר אינו מצוי בידי המשיבה כדי להושיעה, שכן על פי הפסיקה  אין בעובדה שמסמך מסוים אינו מצוי בידי המאשימה, כדי לשלול סמכות בית המשפט לפי סעיף 74 לחוק.

6.         במעמד הדיון ביום 26.06.13 שטחו הצדדים טענותיהם לפניי. המבקש חזר על טענותיו בבקשה, ואילו המשיבה הוסיפה וטענה כי מצאה שהחומר המבוקש אינו רלוונטי לחקירה, וככל שנאשם מבקש חומר שאינו חלק מתשתית האישום - מזורו יימצא ע"י הגשת בקשה לפי סעיף 108 לחוק, כאשר המותב המוסמך לדון בבקשה לפי סעיף זה, הוא המותב הדן בתיק העיקרי.

רקע נורמטיבי

7.         סעיף 74 לחוק קובע לאמור:

" (א)  הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו.

(ב)נאשם רשאי לבקש, מבית המשפט שאליו הוגש כתב האישום, להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר שהוא, לטענתו, חומר חקירה ולא הועמד לעיונו.

(ג)        בקשה לפי סעיף קטן (ב) תידון לפני שופט אחד ובמידת האפשר היא תובא בפני שופט שאינו דן באישום.

8.         מכוח סעיף זה מצווה התביעה להעביר לידי ההגנה כל מסמך הנכלל במסגרת המונח "חומר חקירה", ואילו על בית המשפט שומה להפעיל ביקורת שיפוטית ביחס להחלטותיה של התביעה שלא להעביר חומר - אותו עותרת הסנגוריה להעביר לידיה. בבסיסה של זכות העיון העומדת לנאשם על-פי סעיף 74 לחוק -  עומדת זכות היסוד למשפט הוגן, המחייבת להעניק לנאשם הזדמנות מלאה להכין כראוי את הגנתו נגד האישומים המיוחסים לו. יש הסבורים כי זכות העיון באה גם לאזן במידת מה את פער הכוחות המובנה בין המדינה כמאשימה לבין הנאשם (ראו: בש"פ 11042/04 פלוני נ' מדינת ישראל פד"י נט(4) 203, 206). על כן, הוענק בפסיקה פירוש מרחיב למונח "חומר חקירה" (ראו: בש"פ 8555/06 פלוני נ' מדינת ישראל (9.11.2006)), כאשר מושג זה אינו ניתן להגדרה אלא באורח כללי בלבד, ומבחן העזר העיקרי שאומץ לצורך זיהויו הינו מבחן ה"נגיעה של החומר לאישום" ( בשפ 3099/08 דוד אברהמי נ' מדינת ישראל (23.02.2009)).